יעקב אריה נולד בראשון-לציון ביום 4 באוקטובר 1924.
אחיו של יעקב היה חבר אצ"ל, ובמאורעות תרצ"ו-תרצ"ט הוא נרצח. לפיכך טבעי היה שיעקב ימצא גם הוא את דרכו לאצ"ל.
תחילה עסק בהדבקת כרוזים, ואחר כך הועבר לח"ק. בין הפעולות הרבות שבהן השתתף: ההתקפה על משטרת לוינסקי (נוה-שאנן) בתל-אביב באוגוסט 1944, ההתקפה על משטרת קטרה (גדרה) במוצאי יום הכיפורים תש"ה והמבצע לחבלה בעמודי הטלפון והטלגרף במאי 1945.
ב-1945 נעצר יעקב למשך כחצי שנה.
ב-1946, לאחר הפיצוץ במלון המלך דוד, נעצר פעם נוספת. הפעם הוחזק במחנה המעצר בלטרון עד מאי 1948, ערב קום המדינה. במהלך תקופת מעצרו ניסו הוא וחבריו לחפור מנהרת מילוט.
עם שחרורו מהמעצר השתתף יעקב בקורס סגנים של האצ"ל בשוני.
לאחר פרשת "אלטלנה" עבר אריה לירושלים והצטרף שם לגדוד האצ"ל הירושלמי, ושם פעל עד לחיול הגדוד הזה לצה"ל בספטמבר 1948. בצה"ל שירת יעקב בחטיבת עציוני ושוחרר ב-1949.
יעקב נשוי ליהודית (לבית ברילר) ולהם שני ילדים, חמישה נכדים וחמישה נינים. הם גרים בראשון-לציון.